בְּנֵי בְּרַק היא עיר במחוז תל אביב, העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל.

העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה" בראשות יצחק גרשטנקורן, על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה, שנקרא באותה עת "אבן אבריק", תוך שימור שמה של העיר המקראית ומתקופת בית שני "בני ברק", הנזכרת בתנ"ך ובמקורות חז"ל במיקום זה. בעיר זו התרכזה פעילותו של התנא הנודע רבי עקיבא, אשר על שמו קרוי רחובה הראשי של העיר כיום. תל בני ברק נמצא כיום מדרום לעיר.

שטח השיפוט של העיר, שבעת היווסדה עמד על 1,020 דונם, הוא כיום 7,310 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.

בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר ישנן ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן בעיר מוסדות דתיים רבים. בשטחה של העיר נותרה שכונה חילונית אחת, פרדס כץ, שאף היא עוברת תהליך התחרדות. עד שנות ה-80הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל.

בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות, 1020 דונם, נקנו באמצעות חברת "גאולה בע"מ" מבני משפחת אלביטר מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז – "אבן אבריק"), ורובן נמכרו לחברי "בית ונחלה". ביישוב קיוו כי הרכישה תוביל לרצף התיישבות יהודית מפתח תקווה ועד יפו. התכנון הראשוני של המושבה הוזמן בידי קבוצת המייסדים מן האדריכל יוסף טישלר. בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר, אך עסקו בה גם בענפי חקלאות אחרים כגידול בקר לחלב. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.

אוכלוסיה:

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2016, מתגוררים בבני ברק 188,964 תושבים (מקום 10 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לבני ברק דירוג של 2 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו(2015-‏2016) היה 7.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 5,577 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).

בני ברק נתפשת כעיר ענייה, וכל עוד מפתח הדירוג הסוציו־אקונומי של הלמ"ס משקלל רמת מינוע (מספר מכוניות לנפש), מספר נפשות למשפחה ומספר חדרים בדירה, זכאות לבגרות וגובה שכר — העיר החרדית תדשדש לנצח בדירוג 2 בסולם הסוציו־אקונומי של הלמ"ס, בחברה אחת עם היישובים העניים בישראל. אבל האמת היא שזה מועיל לה מבחינה פיננסית: על אף שתקציב העירייה מאוזן, ואף שבניכוי חובות עבר כבר הייתה נחשבת לעיר עצמאית כמו פתח תקוה, הרצליה ורמת גן, ואפילו שכאשר יתגשמו תכניות הפיתוח היא תיהפך לאחת הערים עם ההכנסות הגבוהות ביותר מארנונה עסקית — בזכות הדירוג הסוציו־אקונומי הנמוך תמשיך בני ברק ליהנות מהשקעה ממשלתית גבוהה לנפש, בגלל הדמוגרפיה המאוד מסוימת שלה . שיטת המימון המוניציפלית של המדינה מאפשרת לעיר ליהנות משני אפיקי הכנסה בטוחים שאינם תלויים זה בזה. העובדה שקופת העירייה תתעשר לא תשפיע על כמות הכסף שהממשלה תזרים לצורכי חינוך וסעד, שירותי קהילה אחרים.

תוך שנים ספורות היא תיהפך לעירייה עשירה מאוד, המשאירה מאחור עיריות עם תושבים חזקים בהרבה כמו גבעתיים, חולון, פתח תקוה וחיפה. ירושלים מאשימה את החרדים בעונייה, בת ים מאשימה את תל אביב בנחשלותה הכלכלית. בני ברק, לעומתן, משתמשת במאפייני החברה החרדית לתועלת שמניבה לה כסף כחוק, ומשכילה להשתמש בפוטנציאל המסחרי הנובע מקרבתה לתל אביב כדי למלא במזומן את קופתה.

​